התשר (או בשמו הרווח יותר - הטיפ) מקובל כיום מאוד ברוב סוגי העסקים, וניתן עבור שירות שניתן או עבור שירות שמצופה. גם כיום מדובר במנהג חברתי שמשתנה ממדינה למדינה, אך ניכר שבחלוף השנים השימוש בו הופך לשכיח יותר ויותר. אלו מבינינו שעסקו בתחום מתן השירות בעבר מכירים בחשיבות מתן התשר, אך הרוב מחזיקים בתפיסה שמתן תשר הינו תוספת עבור מתן שירות יוצא דופן ובלית ברירה משאירים תשר מתוך מבוכה. אם כן, נשאלת שאלה תפיסתית : האם התשר הוא חלק מהשכר של נותן השירות או האם מדובר בהשלמה או בתוספת לשכר? 

ישנן עדויות לכך שניתן תשר לנותני שירות עוד בתקופת הרומאים, אך מקורה של המילה הלועזית לתשר – Gratuity - הוא, ככל הנראה, בביטוי "To give gratuity", שנעשה בו שימש לראשונה במאה ה- 18 באנגליה. אחרים טוענים כי המילה tip היא מלשון לתת או להעביר, ואף ישנה טענה כי מדובר בראשי תיבות של "To Insure Promptness", כלומר, "כדי להבטיח דיוק" קרי מתוך רצון להבטיח שירות טוב מראש. למשל, באנגליה בני מעמד האצולה נהגו לתת תשר מראש לנותני שירותים שונים על מנת להבטיח שירות טוב גם בעתיד, גם אם היה מדובר במטבעות בודדים. עדות מעניינת נוספת לכך היא שבעבר היה מקובל בספרד להניח במרכז השולחן במסעדה קערה עם מטבעות בסכום גבוה מראש ולגרוע ממנה מטבעות בהתאם לאיכות השירות, כך שלמלצרים הייתה מוטיבציה לתת שירות ברמה גבוהה לכל אורך הביקור במסעדה.

לאחר מלחמת האזרחים בארצות הברית, השימוש בתשר הפך לשכיח גם שם, ונותני התשר נהגו להתרברב בכך שרכשו מנהגים אירופאיים קפיטליסטיים. ארצות הברית, ללא ספק, הביאה לכך שמנהג מתן התשר הפך לתופעה חברתית בעולם כולו, ומדינות שבהן הדבר לא היה נהוג בעבר, מאמצות כיום מנהג זה. מזה מספר שנים במסעדות רבות בארצות הברית דמי השירות מוכלים כבר מראש בחשבון, ובתפריטי המסעדות נכתב בפירוש כי ישנן דמי שירות (Gratuity) במסעדה בגובה של 18% מסך החשבון. הדבר אינו ניתן לבחירת הלקוחות, ואין בכך המלצה כלשהי, אלא מדובר בחלק בלתי נפרד מהחשבון עצמו. ומסעדות הן רק קצה הקרחון : מדריכי טיולים, נותני שירות בבתי מלון, מגרשי גולף, מתדלקים, נותני שירות במספרות, נהגי מוניות ועוד – כל אלו מצפים לקבל תשר ללא תלות באיכות השירות שניתן ללקוחות, וחלקם אף מושיטים את היד ביוזמתם עם סיום מתן השירות. בחלק מהמדינות בארצות הברית (קליפורניה, נבאדה, אלסקה ואחרות) הוגדר בחוק מיהם נותני השירותים שמקבלים תשר ומהו גובה התשר שיש לתת, אך במקביל בארצות הברית התשר הוא הכנסה החייבת במס בדיוק כמו הכנסה רגילה.

בישראל מושג התשר הפך לנפוץ בשנות ה- 60, ותחילה נתפס כתופעה פסולה. באוגוסט 1962 הזדעזע הפובליציסט וחבר "העבודה" יהודה גוטהלף : "במשך שנים היתה גאוותנו על מעמדה המוסרי הגבוה של העבודה, על קומתו הזקופה של העובד העברי, על הכרתו הסוציאלית ועל תחושת החירות והשוויון המפעמת בו. והנה באים ומשפילים כבודו על ידי הורדתו לדרגת פושט יד. ע"י הדגשת תלותו ב'אדונים'. לא די שהוא משרת אותם, אלא שהוא חייב עוד לכרכר סביבם כדי לזכות במתת חסד בנוסף לשכר העבודה המגיע לו בזכות". בחלוף השנים מנהג מתן התשר השתרש בחברה הישראלית, ובדומה לארצות הברית, נתפס בימים אלו כחובה בעיקר במסעדות. בחלוף השנים נוצרו מאבקים רבים בין בעלי המסעדות לבין המלצרים, אשר קיבלו את התשר כשכר עבודה, אך למרות התיקונים בחוק חלק מסוים מהתשר נכלל בשכר המלצרים ברוב המסעדות.

ובכל זאת קיים הבדל בינינו הישראלים לבין האמריקאים. בארצות הברית מלצר הוא מקצוע לכל דבר ועניין, ונותני שירות מתמחים בתחומם, כך שמשכורתו של מלצר יכולה להיות גבוהה למדיי ואף לפרנס משפחה בכבוד. במסעדות רבות, בין אם מסעדות נחשבות יותר כמו Peter Luger Steakhouse או Ruth's Chris ובין  CrissSteakhouseשבות כמו  יין, ונותני שירות מתמחים בתחומם, כך שמשכורתו של מלצר יכולה להיות גבוהה למדיי ואף לפרנס משפחה בכב ובין אם רשתות גדולות כמו Olive Garden או TGI Friday המלצרים לרוב אינם סטודנטים או חיילים משוחררים, אלא עובדים מכל שכבות הגילאים, אשר הוכשרו היטב לעבודתם. לעומת זאת, בישראל במרבית המסעדות המלצרים הם סטודנטים או חיילים משוחררים, שרואים בכך עבודה זמנית בלבד.

מנהגי מתן התשר שונים מאוד ממדינה למדינה, אך ניתן להבחין במגמות בולטות. במדינות במזרח הרחוק כמו סין, תאילנד והודו מתן תשר אינו מנהג, אלא רק במקומות התיירותיים, אולם ביפן תשר גורם לנותני השירות אי נוחות ומבוכה רבה, ואולי הדבר נובע מכך שביפן האדיבות והלבביות הן חלק בלתי נפרד מהתרבות. במדינות המזרח התיכון נהוג כיום להשאיר את העודף, אך בעבר התשר נתפס כ"בקשיש", כלומר, כשוחד. במדינות מסוימות באירופה כמו צרפת התשר כלול מראש במחיר, אך במדינות סקנדינביה התשר אינו נהוג, אך נחשב כמחווה נדיבה במיוחד. מעניין לראות שבמדינות דרום אמריקה התשר הפך לחלק בלתי נפרד מהתרבות בשל התיירות הרבה, ומקומיים רבים מעדיפים לעסוק בתיירות בשל ההכנסה הגבוהה מקבלת תשר, אשר לעתים עוברת את השכר החודשי הממוצע. כאן ההרגל המכונה "Over tipping" גרם לזילות מסוימת במושג התשר, כך שנותני שירות רבים מציינים מראש כי מתן התשר הוא חלק בלתי נפרד מהשירות, ואינו קשור לטיב השירות.

זאת ועוד, מחקרים שונים העידו על כך שהקשר בין איכות השירות לבין גובה התשר רופף למדיי, ולעתים לקוחות נותנים תשר ע"פ גובה החשבון שמשמש כמדד שכיח למדיי ולעתים קרובות גם ע"פ מראהו החיצוני של נותן השירות. למרות שלעתים ישנו קשר בין טיב המסעדה ואיכות המזון בה לבין רמת השירות, הדבר אינו מחויב המציאות, וניכר כי ישנן לא מעט מסעדות שאינן מסעדות גורמה שבהן רמת השירות אינה נופלת ממסעדות יוקרתיות.

נשאלת השאלה האם להשאיר תשר או לא? התשובה היא בפירוש כן. התשר הפך למנהג חברתי נפוץ, ועדיין מספק מוטיבציה לנותני השירות. במקרה של שירות שאינו טוב, כדאי להשאיר בכל זאת תשר של 10% מגובה החשבון, ובמקביל לפנות למנהל במקום ולציין בפניו את אכזבתכם. בסופו של דבר, סכום קטן יחסית יכול להביא לחוויית לקוח חיובית הרבה יותר. ברצונכם להשאיר תשר במקום שאינו מסעדה? כדאי למסור את התשר לנותן השירות ישירות, ובכך להעניק תחושה אישית יותר ולהבטיח שנותן השירות יידע שסכום הכסף מיועד עבורו בגין השירות הטוב שקיבלתם.